5 טיפים לתיירות אחראית במזרח

כשאנחנו מטיילים אנחנו בתחושת חופש ושחרור, אבל למעשים שלנו עדיין יש השפעה, והיא לא תמיד טובה. הנה כמה דברים שחשוב לשים לב אליהם כשמטיילים במזרח בנוגע להתנדבות, חיות, ילדים ועוד.

בשנים האחרונות אנחנו מרבים לשמוע את המושג "תיירות אחראית".

מה זה בעצם אומר? קודם כל – do no harm.
תשאירו את המקומות שהגעתם אליהם כפי שהם היו.

כמובן שהמשמעויות המיידיות שקופצות לראש הן להשאיר נקי אחרינו, לא לזהם ולא להרעיש יותר מדי.
אבל זה נהיה הרבה יותר מורכב כשאנחנו מטיילים במדינות עולם שלישי, ומתוודעים לתרבויות שהן שונות לגמרי מכל מה שאנחנו מכירים.

ועל זה רציתי לדבר איתכם.

אז הנה 5 טיפים לתיירות אחראית במזרח, ואולי בעצם בכלל במדינות עולם שלישי ובתרבויות שונות:

1. אל תחלקו ממתקים/כסף/מזכרות לילדים

הגעתם לכפר קטן ומרוחק אי שם בהודו. אתם רואים הרבה עוני ופשטות, והילדים ממש ממש חמודים. אתם רוצים לשמח אותם ונותנים להם את השוקולד שבמקרה יש לכם בכיס.

נשמע מוכר?

זה קורה להרבה מטיילים במדינות עולם שלישי. זה מתחיל מרצון אמיתי לעשות טוב, ונגמר בזה שאתם מגיעים לכפר ואת פניכם מקבלים כעשרה ילדים שצועקים עליכם "one chocolate", "one pen", "give me money". לפעמים הם אפילו כועסים אם אתם לא נותנים להם מה שהם רוצים.

אז קודם כל, שתכירו, זה מה שהשארתם לתיירים שאחריכם.

אבל חשוב מכך – מה השארתם למקומיים?

• השארתם להם דור צעיר שמצפה לקבל דברים חינם מאנשים זרים. ילדים שמקבלים סוכריות מזרים. מבינים את הבעייתיות?
• השארתם ילדים עם בעיות שיניים במקום שבו אולי אין אפשרות פרקטית/כלכלית לטיפול רפואי סביר.
• השארתם ילדים שמחפשים תיירים כדי לקבל מהם דברים במקום ללכת לבי"ס.

מה עושים? מתאפקים ונמנעים. לא רק ממתן כסף ושוקולדים, אלא גם ממתן מתנות אחרות כמו עטים ובלונים.

דרך נהדרת לשמח את הילדים באופן שאינו פוגע – להפריח בועות סבון.

2. אל תתנדבו בבתי יתומים

הרבה מטיילים במזרח (ובאופן דומה באפריקה למשל) מחפשים בתי יתומים להתנדב בהם. כמו בסעיף הקודם, גם פה יש ילדים מסכנים ורצון אמיתי לעזור.

אבל מאחורי הקלעים יש עם זה שתי בעיות:

א. אחוז מאוד מאוד גדול מבתי היתומים במדינות עולם שלישי הם לא מקומות טובים. במקרים רבים, בית היתומים קיים רק כי המנהלים יודעים שזה מושך תיירים, וזהו למעשה מיזם עסקי לכל דבר. פעמים רבות הילדים בכלל לא יתומים – אלא ילדים שהוריהם מקבלים תשלום כדי שילדיהם יהיו בבית היתומים.

יש המון מטיילים שמוכנים להישבע שדווקא בית היתומים בו התנדבו הוא לא כזה. האמת העצובה היא – אין לכם שום דרך לדעת. מכיר לא מעט סיפורים של אנשים שגילו שהם תמכו במקומות נוראיים – שנים לאחר מכן.

ב. מתנדבים מגיעים בדרך כלל לתקופות מאוד קצרות. הילדים נשארים שם, וצריכים כל פעם להיקשר מחדש ולהתנתק. זו קרקע פוריה לשלל בעיות פסיכולוגיות כמו חרדת נטישה, וגם מרגיל את הילדים לכך שמישהו זר, מעם אחר ומתרבות זרה, מגיע כדי לסייע להם – בעייתי בפני עצמו.

3. התנדבו בחכמה ובאמצעות ארגונים מסודרים בלבד

היה לי חשוב לדבר ספציפית על בתי יתומים, אבל גם באופן כללי יותר – אני ממליץ להיזהר מאוד מהתנדבויות. זה לא שאני נגד – אני ממש בעד, וגם יצא לי להתנדב חודש שלם בנפאל, וזו הייתה חוויה מדהימה.

אבל זה בדיוק העניין – זו כמעט תמיד תהיה חוויה מדהימה גם בשבילכם וגם בשביל מי שהגעתם לעזור לו, אבל השאלה החשובה יותר היא האם באמת עזרתם, והאם לא עשיתם נזק?

כשמתנדבים, חשוב מאוד לשים לב שאתם עושים זאת רק באמצעות ארגונים מסודרים, שיש להם תכנית סדורה וארוכת טווח, ועובדים מקומיים. יש המון אנשים עם לב רחב ורצון טוב, אבל לא כל מי שפותח פרוייקט התנדבות יודע מה הוא עושה.

למשל, נתקלתי בהרבה מטיילים שאוהבים להתנדב בבתי ספר במזרח. זה אולי נורא מספק ומרגש לחשוב שאתם עוזרים לילדים במדינות נחשלות, אבל האמת היא שסביר להניח שאין לכם את ההכשרה המתאימה, אין לכם הקשר תרבותי, אין לכם ידע על תכנית הלימודים שלהם, ויש סיכוי לא רע שמישהו מקומי היה יכול לעשות זאת במקומכם. ושוב, עדיף שלילדים יהיו דמויות סמכות מקומיות ולא זרות.

אפשר לעשות המון טוב בזמן הטיול, ואני מאוד מאוד ממליץ להתנדב – אבל רק במקומות רציניים שקיימים כבר תקופה. כאלו שנותנים לדייג חכה, ולא דגים.

4. על פילים וטיגריסים מסתכלים מרחוק

הצלחתם להתקרב לפיל כדי לרכב עליו או ללטף אותו? כנראה שהוא עבר התעללות במשך שנים, כולל זאת שהוא עבר ממש בזמן שרכבתם עליו. הצלחתם להתקרב לטיגריס או נמר כדי ללטף אותו? מן הסתם הוא מסומם.

לשמחתי זה כבר נהיה כמעט מובן מאליו, אבל אני עדיין נתקל במקרים של אנשים שרוכבים על פילים ומלטפים טיגריסים ולא מבינים מה הבעיה. אז חשוב לציין זאת.

אגב, תאילנד מלאה בחוות פילים שהבינו את הטרנד והן עכשיו "חוות שיקום". תנו לי לחסוך לכם – זה חרטא.

5. התחשבו בהבדלי תרבויות

לטייל בנפאל זה מאוד שונה מלטייל בשווייץ. השדות ירוקים וההרים מושלגים ומהממים, אבל החוויה התרבותית שונה לחלוטין, מן הסתם.

מי שטייל רק במדינות מערביות לא יבין את זה עד שיחווה זאת בעצמו, אבל החלק הכי טוב (לדעתי) בטיול במזרח זה התרבות השונה.

אבל המפגש עם תרבות שונה דורש מאיתנו קצת הכנה מוקדמת – מומלץ להגיע כשאתם יודעים מה מקובל ומה לא – זה יכול להיות מבחינת לבוש, התנהגות במקומות קדושים, הפגנת חיבה בציבור, ענייני אוכל ושירותים, או יחס לילדים. יש המון המון הבדלים קטנים בהתנהלות היומיומית שהופכים את הטיול לממש מרתק, אבל מצד שני גם יכולים ליצור מצבים לא נעימים – בשבילכם ו/או בשביל המקומיים.

כמה דוגמאות:

• כמעט בכל מקום במזרח צריך לחלוץ נעליים בכניסה למקומות קדושים, ולפעמים גם בכניסה לבתים/חנויות.
• בהודו ונפאל מומלץ להגיש חפצים ביד ימין בלבד.
• מומלץ לא להפנות כפות רגליים יחפות כלפי אדם אחר, ולא ללטף ילדים בראש.
• במיאנמר לוקחים מאוד ברצינות את קדושת הבודהה, אז חשוב לא להצטלם עם פסלי בודהה באופן לא מכבד, ובאופן כללי להימנע מחוסר כבוד בתחום זה. לראיה, תייר ספרדי גורש מהמדינה לפני כמה שנים לאחר שהתגלה שיש לו קעקוע של בודהה.
• הנטיה הישראלית להתווכח בלהט כשאנחנו לא מרוצים ממשהו לא ממש מתיישבת עם התרבות במזרח. אפשר להתכווח, אבל באופן רגוע ונעים. אם תצעקו ותעשו בלגאן, זה יכול להיחשב כפגיעה קשה בכבוד של מי שמולכם.

אז תעשו קצת שיעורי בית.

זהו לבינתיים!

מקווה שנתתי לכם כמה זוויות שלא חשבתם עליהן לקראת הטיול במזרח.