רוב המטיילים הישראלים חושבים שדרום הודו זה רק בטן גב – כי הם מכירים את גואה, אום ביץ', האמפי, ואטה ומונאר. אבל בדרום הודו יש גם תרבות מדהימה – במדינת טאמיל נאדו.
בסוף שנת 2014 הסתובבתי ברחבי בורמה ותאילנד וחיפשתי אנשים שיטוסו איתי מתאילנד להודו, לקראת ביקורי השני במדינה.
לא הייתה בעיה למצוא ישראלים שממשיכים להודו, אבל ברגע שסיפרתי שאני מתכנן לנחות בצ'נאי, בחלקה המזרחי של דרום הודו, הייתי זוכה במבט ריק שאינו יודע על מה אני מדבר. "אה, אני מתחיל מגואה".
האמת שהשיקולים שלי היו גאוגרפיים נטו – זה היה לפני שAir Asia פתחו קוי טיסות ישירים וזולים מבנגקוק לכל רחבי הודו, והטיסה הכי נוחה לדרום הודו הייתה לצ'נאי. אז זרמתי. לבד.
וכך גיליתי את טאמיל נאדו – דרום הודו האמיתית. גיליתי הודו שמלאה במקומות מרתקים עם היסטוריה עשירה, תרבות מפוארת, עולי רגל, רוחניות ואוכל מדהים, וכמעט ללא תיירות מערבית.
תחבורה, אוכל ושפה בטאמיל נאדו
הטיול בטאמיל נאדו הכי נוח בלוקאלים, האוטובוסים המקומיים. הם תדירים, זולים, לא עמוסים, נוסעים על כבישים טובים, ומאפשרים לכם להתערבב עם ההודים ועם הרוחות והריחות שמבחוץ. כמובן שיש גם רכבות ואוטובוסי לילה ממוזגים.
האוכל הטאמילי הוא האוכל הדרום הודי במיטבו – טאלי דרומי, דוסה, אידלי, פרותה, ואורז בטעמים – אורז לימון, אורז עגבניות, אורז קוקוס, אורז עם גהי. הרחובות עמוסים בדוכני צ'אי ו-Badam Milk (משקה חלב שקדים מתוק וחם). האוכל הכי טעים שאכלתי בהודו.
לטאמילים שפה משלהם, הנקראת טאמיל. בטאמיל נאדו, אמרו 'וואנאקאם', ולא 'נמסטה'. יש להם גם תעשיית סרטים בטאמיל, הנקראת 'קוליווד', משום שמרכזה בשכונת קודמבקאם בצ'נאי.
מקומות בטאמיל נאדו ששווה לציין
ממלפורם / מהבליפורם
כפר של דייגים וסתתי אבן הנמצא על החוף, שעתיים מדרום לצ'נאי. בכפר שוכנות עתיקות מדהימות של מקדשים, פסלים ותחריטים – כולם נחצבו בסלע. התושבים עוסקים בכך עד היום, ויעידו על כך כמויות סתתי האבן ברחובות הכפר.
פונדיצ'רי ואורוויל
פונדיצ'רי היא מושבה צרפתית לשעבר, דרומה ממלפוראם על החוף המזרחי. בעיר ישנו רובע צרפתי מקסים, טיילת על החוף שכיף ללכת בה בערב ולהנות מהדוכנים, ואשראם מפורסם – שרי אוריבנדו אשראם. סמוך לפונדיצ'רי נמצאת אורוויל – מעין רשת כפרים המהווה קהילה בינ"ל העוסקת בפרוייקטים בתחום החינוך, החקלאות, הסביבה והאקולוגיה. במקום יש אינספור פרוייקטים אשר ניתן להתנדב בהם לטווח קצר וארוך.
טירובאנאמלאי
טירו שוכנת למרגלות הר ארונצ'לשוואר הקדוש, ומתהדרת במקדש עצום המהווה מוקד עליה לרגל. כיף להסתובב במקדש וסביבותיו ולספוג את האווירה, להנות מהאוכל הנהדר והזול המוגש בכל רחבי העיר, לטפס על ההר וגם להקיף אותו ביחד עם עולי הרגל בלילות ירח מלא. גם בטירו יש אשראם מפורסם בשם שרי רמאנה מהרשי אשראם.
מדוראי
עיר גדולה ועתיקה מאוד, מקום משכנו של מקדש מינקשי אמאן המפורסם והמרשים.
קניאקומארי
השפיץ הדרומי של הודו, המהווה מוקד עליה לרגל למקדשה של האלה קניאקומארי. בעיירה הקטנה יש המוני עולי רגל, אנדרטה יפה לגנדהי, שווקים נחמדים, סמטאות צבעוניות ומזמינות ואפילו כנסיה מרשימה.
אז למה יש פחות תיירים בטאמיל נאדו? למה ישראלים כמעט ולא מגיעים למקומות הללו? אין סיבה טובה.
מקווה שזה יגרום לכם לצאת מהקופסה ולהגיע לעוד מקומות מעניינים בהודו, ובכלל.
ויש עוד הרבה כאלה 🙂
