כמה דברים שעדיין לא שמעתם על דובאי

דובאי הופכת לנקודת מעבר מרכזית לישראלים בדרך למזרח. מפתה לעצור שם לקונקשן ארוך של כמה ימים בהלוך או בחזור. אבל האם כדאי? בדקתי את העניין.

אני בטוח שכולכם כבר ראיתם את את התמונות המטריפות של הבורג' חליפה, של איי הדקל ושל לאונג'ים נוצצים ומסעדות מפונפנות. אני יודע שאני ראיתי אותן, אינספור פעמים. אז כשבמקרה הסתדר לי לעצור ליומיים בדובאי בדרך לנפאל, קפצתי על ההזדמנות.

ספויילר: מבחינתי – פשוט לא.

אני אומר מראש שזו לא אמירה מוחלטת ואובייקטיבית, אלא חוות דעת של מישהו שטיול בשבילו הוא השילוב המופלא בין תרבות ואנשים לבין טבע ונופים.

העיר העתיקה של דובאי, או: רגע, באיזו מדינה אני נמצא?

אני דווקא מאוד אוהב ערים גדולות. לטעמי הן מרתקות. הדבר הראשון שאני עושה בכל עיר זה לצאת לשוק. להרגיש את הרחוב. ולכן, החלק הראשון שרציתי להכיר בדובאי הוא העיר העתיקה. אזור העיר העתיקה מתהדר בשווקים מגוונים – שוק כלי מטבח, שוק טקסטיל, שוב בשמים, שוק זהב, ועוד ועוד.

ברגע שכף רגלנו דרכה בשוק, הסוחרים עטו עלינו. כל אחד רצה שניכנס לחנות שלו וננסה את התבלינים. הם התחננו, הם לא עזבו אותנו לרגע. יעל הרגישה קצת לא נעים, כי היא לא הייתה מתורגלת. לי לא הייתה את הבעיה הזאת: פשוט אמרתי להם "no thank you" חביב והמשכתי ללכת. בדיוק כמו מול הסוחרים ההודים בשווקים שבהודו. אבל ממש בדיוק, כי גם פה… הם היו הודים.

אז כן, איחוד האמירויות היא מדינה ערבית וגם מאוד מוסלמית על הנייר, אבל בפועל, כ-85% מתושבי האיחוד הם בכלל לא אזרחים, אלא מהגרי עבודה. כמעט כל המוכרים והנהגים בדובאי מגיעים מדרום אסיה – פקיסטן, הודו, בנגלדש ונפאל.

בשבילי יש בזה משהו מאוד נחמד, כי תמיד כיף לי לפגוש הודים ונפאלים ברחבי העולם, וכי אני תמיד שמח לכל הזדמנות לשתות badam milk חם (ואם אתם לא יודעים מה זה, אני מציע לכם לטוס לדרום הודו ברגע שאפשר).

אבל זה גם הופך את ההשוואה להודו ונפאל לבלתי נמנעת – והמסקנה היא שהעיר העתיקה של דובאי מזכירה עיר הודית, רק נקיה ומפונפנת, אבל גם חסרת קסם. השווקים מתוקתקים ומסודרים, אבל אין בהם שום דבר מעניין.

דובאי החדשה, או: מה קורה כשעושים יותר מדי כסף

ביום וחצי הבאים חקרנו את דובאי החדשה, או בקיצור, את מה שכולכם ראיתם באינסטגרם ובחדשות.

אז כן, קניון דובאי עצום ומפואר, קוי הרקיע של גורדי השחקים באזור המרינה וב-downtown מתחרים בקו הרקיע של ניו יורק, איי הדקל מעוררים קריאת התפעלות, וה-miracle garden יפהפה ומרשים.

אבל… התור לעליה לתצפית בבורג' חליפה ארוך ועמוס, וגם התור לירידה. וכדי להגיע לתחילת התור אתם צריכים לנווט את דרככם בקניון דובאי המהולל, שאיכשהו מצליח להיות יותר מבלבל מהדיזנגוף סנטר. וזה לפני שדיברנו על התשלום לכל זה.
אז הנוף מלמעלה באמת מרשים, אבל האם שווה את כל זה? לא בטוח.

ומופע המזרקות בתחתית הבורג' חליפה? האמת היא שמופע המזרקות של האקשרדהם בדלהי לא רואה אותו ממטר.

עוד משהו שהיה לי קשה איתו: בדובאי החדשה לא הולכים ברחוב. נקודה. כל רחוב הוא מינימום נתיבי איילון. הררי מכוניות קרות ומנוכרות, ומרחקים אדירים שצריך לגמוע ע"י הליכה במעברים עיליים ממוזגים עם מסועים, ממש כמו בשדה תעופה.
אם תרצו לרדת לרחוב עצמו, תאלצו להתאמץ. אני לא הצלחתי.

אני מניח שהסיבה היא שבקיץ הטמפרטורות מגיעות ל-45-50 ללא הפוגה, ולכן האמירתים מתניידים במכוניות, במטרו העמוס ובמעברים העיליים המתישים. זוהי לא עיר להולכי רגל. האמת היא שהיא לא הרגישה לי כמו עיר בכלל. אם העיר העתיקה של דובאי הזכירה לי במשהו את הודו, דובאי החדשה לא מזכירה לי כלום. אולי אזור תעשיה ממש ממש גדול מדי.

זו הייתה החוויה שלי מדובאי: מלאה בכמה רגעי התרשמות ופליאה, ולא מעט תסכול ביניהם. אני מודע לכך שזו דעתי האישית, ושיש לא מעט מטיילים שיאהבו את דובאי. להערכתי, אלו לא אותם המטיילים הטסים למזרח בדרך כלל.

אז למי דובאי כן יכולה להתאים?

• לאוהבי שופינג.
• לבעלי תקציב גבוה שרוצים להתפנק במלונות ומסעדות יוקרה.
• למי שחוזר מהמזרח ורוצה להתפנק במלון טוב במחירים טובים יחסית לישראל.
• למשפחות שאוהבות אטרקציות ופארקי שעשועים למיניהם.
• למי שיש לו קצת יותר זמן ורוצה לצאת לטייל במדבר. שמעתי שיפה.

לסיכום, אני אדגיש שוב שזו דעתי בלבד, וברור לי שלא כולם יסכימו איתי. אשמח לשמוע מה אתם חושבים ואיך חוויתם את דובאי 🙂