שבע האחיות הן שבע המדינות הנמצאות בצפון מזרח הודו, במובלעת השוכנת בין בהוטן, סין, מיאנמר ובנגלדש. טיול שם הוא הזדמנות לחוות תרבות ונופים אחרים בהודו, עם מינימום תיירות.
באפריל 2018 טיילתי למשך שבועיים באסאם ומגהלאיה.
קצת רשמים וטיפים כלליים שיעשו סדר
אסאם היא המדינה המחברת בין שאר הודו (מערב בנגל) לבין שש האחיות האחרות, והיחידה מבין האחיות בה מרגישים קצת יותר 'הודו' – מבחינת השפה, התרבות ומראה התושבים.
רוב תושבי המדינות האחרות לא נראים הודים, דוברים שפות אחרות ומאמינים בדתות אחרות. זהו חלק מרכזי במה שהופך את הטיול בשבע האחיות לכ"כ מיוחד ושונה מטיול בשאר חלקי הודו.
בנוסף לכך, מדובר באזור פחות מתוייר באופן משמעותי, על כל המשתמע מכך – החוויה אותנטית יותר, מחירי האוכל זולים הרבה יותר, האוכל פחות מגוון, התנאים לפעמים בסיסיים יותר, ולפעמים צריך להתאמץ יותר כדי להסתדר ולהתמצא.
עונה: העונה המתאימה לרוב האזור מקבילה לעונה של הדרום – מאוקטובר עד מרץ.
הגעה קרקעית: השער הקרקעי לשבע האחיות היא גוהאטי (Guwahati), בירת אסאם. ניתן להגיע אליה ברכבות ממקומות מאוד רחוקים (למשל דלהי, ואפילו מקניאקומארי, השפיץ הדרומי של הודו), ובאוטובוסים מסיקים ומערב בנגל.
הגעה בטיסה: שדה התעופה המרכזי נמצא בגוהאטי, אך ישנם שדות תעופה רבים נוספים אשר ניתן להמשיך אליהם מגוהאטי, וגם לא מעט שדות תעופה המקושרים ישירות למקומות מרכזיים אחרים בהודו, כמו דלהי וכולכתה.
התניידות בשבע האחיות: כמו ברוב הודו, ניתן להתנייד בלוקאלים ואוטובוסים פרטיים למרחקים קצרים וארוכים, וברכבות בין אזורים מישוריים. קו רכבת מרכזי חוצה את אסאם ממערב למזרח. בניגוד לשאר הודו, התפוסה ברכבות נמוכה יחסית וניתן להיות די גמישים בהזמנת כרטיסי רכבת.
אוכל: ברוב המקומות בהם הייתי האוכל היה מאוד בסיסי – מבוסס על אורז ודאל בגדול. יש הרבה דגים, ובאזורים נוצריים שהייתי בהם אפילו היה חזיר ובקר. הכל עדיין בסגנון הודי או סיני, כמובן.
