קשה עד בלתי אפשרי לקבוע באופן החלטי מה כן כדאי לעשות בטיול למזרח, כאבל ממש קל להגיד מה לא כדאי לעשות!
לאורך השנים עזרתי להרבה מטיילים שעשו הרבה טעויות בטיול שלהם, אבל יש כמה שחוזרות על עצמן שוב ושוב.
אז קבלו אותן, 11 הטעויות הגדולות בטיול למזרח: 8 בתחומי הבירוקרטיה והלוגיסטיקה ועוד 3 שבאמת מדברות על מהות הטיול.
1. לתכנן טיסת קונקשן בקואלה למפור
קואלה למפור, בירת מלזיה, היא האב תעופה משמעותי במזרח. המשמעות היא שטיסות הקונקשן הכי זולות בדרום מזרח אסיה, ובין דרום מזרח אסיה להודו, נפאל וסרי לנקה, יעברו בקואלה למפור.
אבל – מלזיה היא מדינה עם רוב מוסלמי, שאין לה יחסים דיפלומטים עם ישראל, ולכן לישראלים אסור להיכנס לשם.
כל אחד מכם יכול להיכנס לאתרי חיפוש הטיסות ולהזמין טיסה עם קונקשן בקואלה למפור. השאלה היא האם יעלו אתכם לטיסה לאחר מכן.
התשובה היא שאין לדעת. כן, יש ישראלים שעשו קונקשן בקואלה למפור ולא הייתה להם שום בעיה.
אבל יש הרבה ישראלים שפתאום גילו שלא מעלים אותם לטיסה.
מתי זה קורה? באיזה תנאים? זה משתנה כל הזמן. אז ההמלצה החד משמעית שלי היא להימנע לחלוטין ממעבר בקונקשנים בקואלה למפור.
אגב, כל זה עוד לפני שדיברנו על נהלי קורונה במלזיה. בקיצור – פשוט לא!
2. לנסות להכניס מכשיר לוויני להודו או מיאנמר
הודו ומיאנמר הן שתיים מתוך משלוש מדינות בכל העולם שלא מסכימות להכניס לשטחן מכשירים לווייניים (השלישית היא קובה).
היו לא מעט מקרים של ישראלים שנכנסו להודו עם מכשיר לוויני ונעצרו בשדה בגלל זה. לפחות פעם אחת זה הסתיים במעצר קצר.
הפתרון: לא להיכנס להודו עם מכשיר לוויני.
3. להישאר בהודו מעבר לתוקף הויזה
ברוב מדינות המזרח אפשר להישאר מעבר לתום תוקף הויזה אם הולכים להאריך אותה במשרדי ההגירה. ואפילו אם לא עושים את זה, הרבה פעמים זה נגמר בקנס קטן בשדה.
בהודו הסיפור שונה לגמרי: אם תשארו בהודו מעבר לתום תוקף הויזה שלכם, תמצאו את עצמכם בסיוט בירוקרטי, לא תעלו לטיסה, תשלמו קנס גבוה, ויכול להיות שבעתיד לא יאשרו לכם ויזות נוספות להודו.
4. לצאת לטרק בנפאל ללא מכשיר לוויני
אמנם בהודו אסור להיכנס עם מכשיר לוויני, אבל בנפאל זה חובה, לפחות למי שמטרק. מכשיר לוויני מאוד חשוב כדי שתהיה לכם תקשורת במצבי חירום, במקרה שאתם צריכים חילוץ/עזרה/הכוונה. זה ממש יכול להציל את החיים שלכם.
אפשר לשכור מכשירים לווייניים מהארץ (אני ממליץ על מגנוס), או מבית חב"ד קטמנדו.
5. להתאשפז בבי"ח ממשלתי / ציבורי
אם כבר הגעתם למצב שאתם צריכים להתאשפז במזרח, הדבר הכי גרוע שאתם יכולים לעשות זה להגיע לבי"ח ממשלתי. תמיד יש בתי חולים פרטיים טובים יותר, והביטוח שלכם בהחלט אמור לכסות אותם ולעבוד איתם.
אז תדאגו להגיע לבי"ח טוב בשעת צרה.
איך יודעים איזה בי"ח הוא ממשלתי ואיזה פרטי? איך יודעים איזה מהפרטיים באזור הכי טוב או הכי מתאים למה שאתם צריכים? זה כבר מוביל אותי לנקודה הבאה…
6. לעשות ביטוח ללא סוכן ביטוח שמכיר את האזור
רוב המטיילים עושים ביטוח נסיעות ישירות מול חברת הביטוח, כשהם יכולים לשלם בדיוק אותו דבר ולעשות אותו דרך סוכן. כשעושים ביטוח דרך סוכן, קודם כל יש לכם מישהו שמטפל בכם, מישהו שעונה לכם באמצע הלילה ודואג לכם. והוא לא מוקדן בחברת ענק.
בחיבור לנקודה הקודמת, כדאי מאוד שאותו סוכן ביטוח גם יהיה מישהו שמכיר את המזרח וידע להפנות אתכם לבית החולים הנכון בשעת הצורך, כי חברות הביטוח לא תמיד יודעות להפנות.
אני תמיד דואג לבטח דרך אסף הוכמן, וגם שולח אליו את כל הלקוחות שלי וחברי הקבוצות שלי.
למה? כי הוא חולה על המזרח, הוא תרמילאי בנשמה, הוא מכיר את כל המקרים, יש לו קשרים בחברות הביטוח, והכי חשוב: הוא מכיר את השטח – מכיר את בתי החולים, ולפעמים אפילו את הרופאים.
זה הבן אדם שאתם רוצים בצד השני של הטלפון כשאתם צריכים להחליט לאיזה בי"ח לנסוע.
7. לנהוג על אופנוע ללא רשיון מתאים
הרבה מטיילים במזרח שוכרים קטנוע או אופנוע, חלק אפילו קונים. הרבה מהם לא רכבו אף פעם על כלי הרכב הזה לפני כן, שלא נדבר על רשיון.
אני אהיה קצת בוטה: זו טיפשות.
למה? כי כשנוסעים על אופנוע עושים תאונות. זה מה שהסטטיסטיקה אומרת. כשנוסעים על אופנוע במדינה בה לא מכירים את תרבות הנהיגה (ואולי גם לא רגילים לצד בו נוהגים בכביש), עושים עוד יותר תאונות. כשאתם חסרי נסיון, המצב בכלל רע.
והכי גרוע: אם עשיתם תאונה על כלי רכב שאין לכם רשיון לנהוג בו, הביטוח לא יכסה אתכם. עכשיו תחשבו אשפוז אחרי תאונת אופנוע במדינה זרה, באחד מבתי החולים שדיברנו עליהם קודם. ועכשיו תוסיפו עוד שתי מלים: "על חשבונכם".
חשוב לדעת: כדי שהביטוח יכסה אתכם כשאתם נוהגים בחו"ל, לא מספיק שיהיה לכם רשיון לאותו כלי רכב, צריך גם להנפיק רשיון בינ"ל לפני שטסים. זה מהיר, קל ועולה גרושים.
8. להיכנס למדינה ללא כרטיס יציאה
מדינות רבות דורשות לראות כרטיס יציאה כשנכנסים אליהן. בחלק מהמדינות מבקשים מדי פעם ובחלק תמיד, אבל זה משהו שתמיד יש סיכוי שיקרה, אז כדאי להיות מוכנים לזה, אחרת פתאום תגלו שלא מעלים אתכם לטיסה, וזה בכלל לא נעים.
כתבתי מדריך שלם על העניין הזה, מוזמנים לקרוא.
ולסיום, עוד שלוש נקודות חשובות מאוד מאוד, שנוגעות בחווית הטיול עצמה ופחות בלוגיסטיקה ובירוקרטיה:
9. לחפש את מה ש"מומלץ" ו"אסור לפספס"
"איזה מקומות אסור לפספס בהודו?"
שמעתם פעם שאלה כזאת? שאלתם פעם שאלה כזאת?
אז עזבו. תפספסו.
באמת. באתם לחוות, לטייל, להנות, להכיר תרבות אחרת, להכיר את עצמכם. לא באתם לעשות V על מקומות, ובטח לא על אלה שאחרים אמרו לכם שכדאי כי הם אהבו אותם.
תבינו קודם כל מה מתאים לכם, מה אתם רוצים לראות. לא, זה לא חייב להיות ייחודי ולא מתוייר. מצידי תיתקעו עמוק בשביל החומוס, זו לא הפואנטה. הפואנטה היא שמה שתעשו, יהיה כי הוא מתאים לכם, ולא כי זה מה שכולם עושים או כי זה מה שאסור לפספס.
10. לנסות "להספיק" (או: FOMO)
אם אתם נמצאים במקום שטוב לכם, ואתם שוקלים לעזוב אותו רק כדי "להספיק" משהו אחר, אז עזבו. אל תספיקו. תעצרו ותריחו את הפרחים, כמו שאומרת הקלישאה.
לא משנה לכמה זמן טסתם, המזרח עצום ותמיד יש המון מה לראות. אתם לא תהיו בכל המקומות.
אתם יודעים בכמה מקומות עוד לא טיילתי בישראל הפצפונת? אין לזה סוף. בשום מקום בעולם.
התחושה הזאת, של לעקור את עצמכם ממקום שטוב לכם בו כרגע רק כדי להספיק משהו אחר, הרבה יותר גרועה מלפספס עוד מקום. תכינו את עצמכם מראש לכך שאתם הולכים לפספס מקומות שרציתם להיות בהם. זה בלתי נמנע.
11. לנסות לתכנן מראש את הטיול
זו קלישאה ידועה ומדויקת: אי אפשר לתכנן טיול ארוך.
מדובר בכמה חודשים מהחיים שלכם, שבמהלכם הרצונות ומצבי הרוח שלכם ישתנו שוב ושוב, ארועים באזור ובעולם ישפיעו על הטיול (מישהו אמר קורונה?), מזג האוויר יכוון אתכם, המקומות שחשבתם שתאהבו יאכזבו, מקומות שלא שמעתם עליהם קודם יפתיעו לטובה, והמקומות שחשבתם שהם מעפנים יעשו לכם שמח בלב.
והאנשים, הו, האנשים. את השותפים שלכם, החברים הטובים האלה מהבית שבחיים לא נמאס לכם מהם, אתם לא תוכלו לסבול יותר. רק תרצו להפסיק לראות אותם כל יום כל היום. ואז תכירו אנשים חדשים, ופתאום תמשיכו איתם למקום שכבר הייתם בו, או שתשארו עוד זמן באותו המקום, או ש… נו. הבנתם את הרעיון.
אי אפשר לדעת מה יהיה. אפשר לדעת דבר אחד: בכל נקודת זמן, הכיוון הכי טוב להמשיך אליו הוא זה שמתאים לכם באותו רגע, לא מה שחשבתם שיתאים לפני חודשיים.
ועדיין, אני אסייג את זה קצת.
לתכנן אי אפשר, אבל כן אפשר להתכונן: להבין מראש איך מתנהלים בטיול, מה מזג האוויר, מה יש לאזורים שאנחנו מטיילים בהם להציע ומה הכי מדבר אלי. כשאנחנו יודעים את כל אלה, אנחנו יכולים לזרום בצורה הכי טובה שיש תוך כדי הטיול.
וזה בדיוק מה שאני עושה. מוזמנים לדבר איתי ולהגיע להכנה לטיול.
