הגיע הרגע – מחר אני טס לנפאל, וזו הזדמנות מצוינת לחנוך את הבלוג הרשמי של העסק שלי.
הגעתי לכמה תובנות מעניינות לקראת הטיול, והחלטתי לחלוק אותן פה:
הפרעת סדר ותכנון?
כמו שיעל, בת הזוג שלי, אמרה: כשאנשים נורמליים רוצים לארוז לחו"ל הם מכינים רשימה על פתק. אני, לעומת זאת, מכין טבלת אקסל. הפעם הייתה לי אריזה מורכבת ביחד: סופ"ש בפסטיבל אינדינגב, יום בבית, ולמחרת טיסה לנפאל. כמובן שישנם פריטים רבים אשר הייתי צריך לארוז גם לאינדינגב וגם לנפאל, מה שהיווה עבורי אתגר תכנוני. זה (ההתחלה של) מה שיצא:
יש סיכוי מסוים שמדובר בהפרעה כפייתית. גם אם כן, אני לגמרי בסדר עם זה, כי עכשיו אני בטוח שכל דבר נמצא במקומו 🙂
חוץ מזה, יש סיכוי שלא הייתי מגיע למה שאני עוסק בו כיום ללא הכפייתיות הזאת. הכל התחיל מהצורך לעשות סדר ולשמר מידע כמו שצריך…
סדר כמכשיר לרגיעה
הסיבה שאני כ"כ מסודר בהכנות שלי לאירועים וטיולים, היא שאני יודע מה קורה כשאני לא – אני נלחץ. אז אני מתחיל לארוז כמה וכמה ימים לפני האדם הסביר. יש לזה יתרון: אני יום לפני הטיסה, וכמעט הכל ארוז ומוכן. פתאום יש לי יום פנוי לגמרי.
לא צריך לטוס בשביל תחושת רוגע וחופש
אז מה עושים ביום פנוי? סידורים אחרונים, קצת שוטטות, קצת חומוס, והרבה שלווה. פתאום הבנתי שבין שלושה ימים בשבוע בהייטק, ליומיים בשבוע בהם אני עוסק בעסק שלי (סתם, על מי אני עובד? אני מתעסק בזה בכל רגע פנוי), קצת איבדתי את אחת ממטרותיי המקוריות – רוגע ושלווה. כן, אני מתעסק במה שאני באמת אוהב, אבל השגרה שלי עמוסה. עומס הוא עומס, גם כשעיקרו דברים טובים שגורמים להנאה. אני צריך את הזמן הפנוי בו אפשר סתם לזרום, לשוטט, ובקיצור – לטייל. גם בשגרה.
בשגרה הנוכחית שלי לא הייתי מגיע לזה סתם כך. זה קרה בזכות הטיסה המקרבת לנפאל.
אבל זה בסדר. אני אלמד, אשנה ואשתפר. היעד החדש (כשאחזור) – חצי יום כזה פעם בשבועיים. מאמין שאוכל לעמוד בזה, ומשם אתקדם לפעם בשבוע.
השיבה לנפאל
הו, עבר יותר מדי זמן מאז הביקור האחרון בנפאל. כמעט שנתיים וחצי. אני מתרגש מאוד לחזור למדינה האהובה, לבקר מקומות ואנשים שאני אוהב, וגם לגלות פינות חדשות.
האמת – אני מאוד רוצה לשלב טרק, אבל לא בטוח איזה. הלאנגטאנג קורא לי. אני מרגיש שאני חייב לטייל שם ולסגור את המעגל, ומצד שני, קצת חושש…
אני מניח שהפתרון כבר יתגלה לי כשאגיע לנפאל.
